סיכום זה מיכל מידע אודות כתיבת עיבוד למוסיקת ג'אז (רלוונטי גם עבור מוסיקה פופולרית), וכולל דגש על טכניקות כתיבה עבור Big Band (תזמורת ג'אז)


עיבוד ג'אז 2 – סיכומי שיעור

הפקולטה הרב-תחומית, המרצה: אילן מוכיח, 2013-2014, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

סיכם: אורי אלוני, Aloni.Uri@gmail.com



13.10.2013


סקירה היסטורית של הג'אז – מאילתור קולקטיבי למוסיקה מתוכננת

 

אבולוציה של הג'אז

הג'אז התחיל בסביבות שנת 1,900.


1.      ניו אורלינס. הרכב הג'אז התזמורתי-אינסטרומנטלי הראשון. בד"כ היו 3 כלי נשיפה (בד"כ קלרינט, חצוצרה וטרומבון). החצוצרה ניגנה בד"כ את המלודיה, כי היא החזקה מכולם. הקלרינט אילתר קו עליון והטרומבון אילתר קו תחתון. גם המנגינה נשמעת שונה בכל פעם, כך שבעצם 3 נגנים מאלתרים ומבטאים את עצמם בו-זמנית. קונטרה פונקט מאולתר – נשמע טוב, אבל אם נעצור בנקודת זמן מסוימת – נראה שהקונטרה פונקט לא "חוקי". היה גם פסנתר או בנג'ו שניגנו אקורדים, ומערכת תופים. אבל הקליטו בלי התופים, כי העצמה שלהם חזקה במיוחד, ולא הצליחו ליצור באלנס נכון.הפיתרון היה להקליט בלעדיהם. כך יצא שאין לנו דרך לדעת איך בדיוק נשמע הג'אז ב-20 השנים הראשונות שלו, כי ההקלטות הן ללא תופים. הלחן היה מורכב ממלודיה ומאקורדים, השאר אילתרו, וגם לנגני המלודיה והאקורדים היה הרבה חופש. מבנה: Head-Solos-Head.

2.      J. R. Morton. פסנתרן מניו-אורלינס. אירגן תזמורת גדולה יותר – 7-8 נגנים. לא ידוע אם הוא כתב את החומר המוסיקלי יותר מאשר כתבו עד אז, אבל אין ספק שהמוסיקה הייתה מתוכננת יותר. זו היא התחלת האירגון והעיבוד בג'אז. בקטע הספציפי ששמענו – ליווי רק עם בנג'ו.

3.      התחלת התפתחות הסקציות: פעם ראשונה יש 3 כלי נגינה מאותו סוג, מנגנים באוניסון.

4.      Fletchez Hendenson. פעם ראשונה יש חשיבה לפי קבוצות כלי נגינה. קבוצת סקסופונים, קבוצת קלרינטים. הכל כתוב ומאורגן מאוד. גם בזמן סולו חצוצרה, יש קבוצת סקסופונים שמלווים יחד בתפקיד ידוע מראש.

5.      כמה שנים אח"כ, כבר יש Walking Bass ולא תבנית אומצה-אומצה שמשתמשת בצלילים מספר 1 ומספר 5 בסולם. כך הבס מתפתח, ומנגן 4 צלילים בכל תיבה - אחד על כל פעמה, במקום צליל 2 צלילים בלבד - על פעמות 1 ו-3. הכל לגמרי מתוכנן ומאורגן מראש.

 

לסיכום: תהליך של צמיחה – מאילתור קוליקטיבי למוסיקה מתוכננת (לאו דווקא כתובה).

 

השפעת המציאות על המוסיקה

התפתחות הג'אז לא מנותק מהפוליטיקה ומרבדים אחרים בחיי האנושות.

המון שחורים מגיעים לשיקאגו הצפונית, כי בדרום יותר קשה לשחורים. כשקבוצה מניו-אורלינס מגיעה לשיקאגו, פתאום מגיעים לאולמות יותר גדולים, אז צריך תזמורות יותר גדולות, וכך גדל הביג-בנד.

להקות הניו-אורלינס הטיפוסיות גדלות, והופכות להיות להקות עם סקציות, שצריכות לשמר את המאפיינים של הג'אז.

בסנוף, הסקסופון נכנס לאופנה. בהתחלה נגני הקלרינט הם אלו שניגנו סקסופון, זה היה מעין "הרחבה" של הקלרינט, גוון חדש.

כל סקציה מנגנת "בלוק". לא בהכרח אוניסון, אבל כן אותו המסר (למשל, בטרצות). טכניקה שבה מעבים את הקו המלודי.

התזמורות שם היו מורכבות מילדים עד גיל 20! זה הגיל שאתה מחפש מה לעשות ואיך להרוויח כסף. החצוצרן בד"כ היה הסולן והמוביל של הלהקה. הוא שמע הרכב שמנגן קטע, התלהב, רשם אותו או זכר בע"פ, ואז ניגן להרכב שלו. הם הצטרפו אחד אחד – הפסנתרן הוסיף אקורדים, הבס הוסיף בס, התופים קצב, הקלרינט והטרומבון הוסיפו קולות.

 

נוצרו 3 תפקידים חדשים בעולם הג'אז:

1.      Aranger-Composer: מעבד-מלחין. התאמת החומר המוסיקלי לתזמורת ספציפית, עם הרבה חופש ליצירתיות ולחנים חדשים, למשל פתיחה ומעברים, וגם לחנים שלמים.

2.      נגן מסוג חדש: בעל יכולת קריאת תווים, יכולת שיתוף פעולה בקבוצה, ובעל יכולת אילתור. היו כאלה שהיו נגנים מדהימים ולא ידעו לקרוא תווים, אז בזמן ההפסקות של החזרות, מישהו ניגן להם את התפקיד והם למדו בע"פ את הכל... מה שנהיה כמעט בלתי אפשרי בקטעים מורכבים במיוחד.

3.      מנהיג תזמורת: פעם זה היה החצוצרן, אח"כ זה היה הפסנתרן. המנהיג גיבש את הצליל, הגוון, האופי והרפרטואר של התזמורת. הוא גם היה צריך להתעסק עם העסקת נגנים, ארגון חזרות וארגון קונצרטים, מה שהכריח אותו להיות בעל תכונות ארגון, הפקה, יחסי אנוש טובים ועוד. לא כל מוסיקאי טוב הצליח לעמוד בלחץ הנהגת הקבוצה.

 

 

20.10.2013

 

In a Mellow Tone – דיוק אלינגטון, הקלטה לקראת שנות ה-40.

מבנה: יש פתיחה, חטיבה A  וחטיבה B, מעבר, סולואים...

תיזמור: נושא שמנוגן בסקסופונים, אנטיפוני = שאלה-תשובה, או יותר נכון: Background – רקע הרמוני.

גיטרה אקוסטית ניגנה פעמות חזקות יחד עם התופים, ולכן היא בקושי מורגשת.

Concerted Voicing = המונח הסגנוני ל-Tutti הקלאסי = כולם יחד

Reeds = סקסצית סקסופונים

Octav Unison = נגינה באופן זהה אך בהפרש של אוקטבה

אחרי שנגן נותן סולו, יש מעבדים שהשאירו לו כמה תיבות הפסקה, כדי לחזור מהמיקרופון שבקדמת הבמה, לקבל כפיים, ולהצטרף לשאר. יש כאלו שלא מוותרים על צלילים, ודורשים מהסולן לחזור לנגינה עם השאר מייד אחרי הסול. במצב כזה, חלק מהנגנים פשוט לומדים בע"פ את הכמה תיבות שאחרי הסולו.

 

מרכיב

תיבות

מרקם

תיזמור

פתיחה

8

קצב

פסנתר מוביל

Head

32

Octav Unisin + Background

סקציית סקסופון ורקע של חצוצרות וטרומבונים בבלוקים

סולו חצוצרה

32

 

חצוצרה מובילה ורקע מלודי של נשיפה

מעבר

4

Concerted Voicing

 

Send Off

28

 

 

 

תרגול:

להקשיב עוד פעם לביצוע, להשלים וללטש את הטבלה.

בנוסף, תוך שבועיים-שלושה, להכין פרטיטורה לIn a Mellow Tone ב-2 צורות שונות:

מבנה כללי – ככה (לא צריך מספרי תיבות במקרה הזה, כי המבנה נורא ברור):

 

צורה שניה – 2 חמשות + אקורדים מעל. חמשה עליונה – מלודיה, חמשה שניה – מוטיבים מלווים, כולל מאפיינים נוספים (למשל: Block, BG Back Ground ועוד). בחמשה התחתונה לא צריך לכתוב שוב ושוב אותו הדבר אם זה דומה, גם אם כמה צלילים משתנים – העיקר להבין את הרעיון הכללי.

 

עוד תרגיל: נקבל אוסף מנגינות קצרות. לגבי כל מנגינה – לבחור איזה כלי ינגן אותה (לפי המנעדים והאופי של הכלי), ולהחליט כמה (למשל: 3 חצוצרות), ואז להעתיק את הקו בטרנספוזיציה הנכונה. רק יוניסון (גם לא אוקטב יוניסון). בקשה מיוחדת: לסיים את המשפט במקום הנכון – בד"כ לכתוב את ה-1 של התיבה האחרונה (לא צריך תיבה שלמה), ולא לחתוך לפני ה-1 (בסוף התיבה).

 

 

27.10.2013

 

הרכב הביג בנג המודרני

הרכב: בערך בשנות ה-60 התייצב מספר הנגנים בביג בנדים: 5 סקסופונים, 4 חצוצרות, 4 טרומבונים.

סקסופונים: 2 סקסופון אלט (מי במול), 2 סקסופון טנור (סי במול), 1 סקסופון בריטון (מי במול). כותבים אותם בין 3-5 חמשות. באופן מסורתי, בגלל שכל הסקסופונים הם כלי אחד, התפקידים הם אלט ראשון, אלט שני, טנור שלישי, טנור רביעי, בריטון חמישי. באופן יותר הגיוני, אפשר לכתוב אלט ראשון, אלט שני, טנור ראשון, טנור שני, בריטון.

הסקסופונים יכולים להתחלף בקלרינטים, וגם בחלילים.

 

מנעדים

בצורה מסורתית: חצוצרות מסול אוקטבה ראשונה ועד דו אוקטבה וחצי מעל, מי אוקטבה קטנה עד דו גבוה, טרומבון סול אוקטבה גדולה עד סול אוקטבה קטנה.

בביג בנד מודרני, הטרומבונים והסקסופונים התחלפו, כך שהטרומבונים "דוחפים" צלילים גבוהים, והסקסופונים מצלצלים נמוך מאוד.

 

סקסופון

כל סוגי הסקסופונים קוראים רק מפתח סול. כולם מנגנים סי במול עד פה (לפי שמות הצלילים שלהם). לבריטון יש גם לה, לסקסופונים מודרניים יש גם פה דיאז.

כשסקסופון אלט מנגן לה גבוה, יוצא צליל ממש דק, לעומת חצוצרה, שמגיעה לאותו הגובה עם צליל עבה ועשיר.

 

הביג בנד של דיוק אלינגטון

לכל ביג בנד סאונד מיוחד משלו, לפי אוסף החלטות וצורות נגינה.

למשל, אצל דיוק אלינגטון, החצוצרות מנגנות עם עמעם.

בביג בנד אחר, "טד & מל לואיס אורקסטרה", הייחודיות היא המצאותה של קרן אנגלית כחלק מההרכב.

 

בני גודמן

נגן קלרינט, הוביל ביג בנד. הראשון ששילב נגנים אפרו-אמריקאים. בהופעות כולם ניגנו יחד, שחורים ולבנים, אבל בהפסקות ובין לבין עדיין היו הבדלים משמעותיים בין מעמד השחורים ללבנים.

המוסיקה שלהם מלוטשת.

 

 

3.11.2013


ההבדל בין יוניסון לאוקטב יוניסון

יוניסון: נגינת קו מלודי בצורה אחידה ובאותו גובה צליל. פשוט, ישיר, לא צבוע. מתאים לקו מלודי מעניין, קוים לא מעניינים ישעממו כי "אין מאחורי מה להתחבא". טווח דינאמי רחב – מקו עדין ועד דרמטי. יש סכנת אינטונציה.

אוקטב יוניסון: נגינת קו מלודי בצורה אחידה אך עם הפרש של אוקטבה. יותר דרמטי.

 

קבוצות כלים

קבוצות שמתאימות באופן טבעי לעבוד באוקטבות, הן קבוצות כלים מאותה המשפחה. סקסופונים – אלט-טנור-בריטון, חצוצרה וטרומבון, חליל ופיקולו, ויולה וצ'לו.

 

בראס

חצוצרות וטרומבונים זה אותו הכלי, רק צורת נגינה אחרת (כפתורים / סליידר). לא כותבים להם מנגינות מהירות או עם הרבה קפיצות – זה קשה לביצוע.

 

גובה הצליל בכלי נשיפה

האורך והעובי של צינור כלי הנשיפה יוצרים אותו האפקט – הנמכת או הגבהת הצליל.

 

עיבוי קו

טכניקה ליצור קו אחיד לתזמורת. יש קו ראשי וקוים משניים – שתומכים בהרמוניה. הקו הראשי בולט מעצם היותו עליון. את הקוים האחרים בונים לפי ההרמוניה, ולא לפי קונטרה פונקט.

צריך להרמן (לתת אקורד) לכל אחד מצלילי המנגינה.

נתחיל לעבוד על עיבוי קווי צפוף ב-4 קולות. כלומר, במנעד של אוקטבה אחת וללא הכפלות.

 

הרמון הטוניקה

לטוניקה יש שני גוונים נפוצים: Maj7, 6,9.

אקורד 6 הוא לא מרובע, אלא משולש עם תוספת.

פריסת הקולות תלויה בסופרן – במנגינה. אם אנחנו בדו מז'ור, יכול להיות בסופרן לאקורד טוניקה דו, מי, סול או לה. אם יהיה לה בסופרן, זה לא טוב כי למעלה תווצר סיקונדה בין הקו הראשי לבין אחד הקולות התומכים, אבל זה גם לא נורא כי זו סיקונדה גדולה (סיקונדה קטנה תהיה צורמת במיוחד ולא תתקבל). אם יהיה סול למעלה, זה גם לא טוב, כי לא תיווצר סיקונדה בכלל – אנחנו אוהבים לשמוע סיקונדה, פשוט לא בין 2 הקולות העליונים. דו ומי בסופרן – זה טוב.

 

תרגול:

1.      תרגילים 1-3 לעשות באוקטב יוניסון. אפשר להחליט אם להוסיף אוקטבה מעל או מתחת.

2.      לעשות עיבוי קווי ל8 תיבות ראשונות של All Of Me (אפשר רק 4 אם יש סיבה ממש טובה. להעתיק את הסופרן שכתוב בReall Book ואת האקורדים, ולכתוב מתחת לכל קול 3 קולות צמודים לפי האקורד. הולכת קולות לא מעניינת אותנו כרגע. מלודיה עם רגל למעלה, וכל שאר הקולות עם רגל למטה.

 

 

10.11.2013

 

בטכניקת עיבוי קווי, לפעמים המנגינה "הולכת לעיבוד". אחת הטכניקות להדגיש את המנגינה, היא אוקטב יוניסון – הכפלה באוקטבה מעל או מתחת. כך יוצאים 5 כלי נגינה על טקסטורה של 4 קולות (כמו שבהולכת קולות קלאסית מסורתית יש 4 קווים על אקורדים שברובם יש 3 צלילים שונים). קוראים לזה דאבל ליד = Double lead. לא צריך לכתוב את כל הדאבל – אפשר לכתוב את התחלת התפקיד ואז להוסיף "Similar".

 

שימוש בחליל

החליל בד"כ יוצר הכפלה למנגינה – אוקטבה מעל. האוקטבה הראשונה של החליל לא כ"כ שימושית, ולכן נדיר שהחליל מנגן את הקול הראשי לבדו.

 

שכתוב רתמי

שינוי משך הצלילים וההפסקות בהתאם לפרשנות אישית למנגינה. עיבוד החומר הגולמי למנגינה מסוגננת – מבחינה רתמית.

הטקסט הוא חלק מהמנגינה, ולכן מס' הצלילים יישאר זהה למקור, אפילו אם הנגינה היא אינסטרומנטלית.

יש כמה מאפיינים סגנוניים לתבניות הרתמיות של הג'אז:

1.      הקדמת צלילים, כך שיכנסו לפני הפעמה, בעיקר שמינית לפני. במקרה כזה, הצליל המקדים "יורש" מהצליל המקורי את כל התכונות שלו: גם ההרמוניה (האקורד) יקדימו יחד עם הצליל, וגם הדגש של הפעמה (לצורך העניין הראשונה) יעבור להדגיש את האוף-ביט (לצורך העניין החלק השני של ה-4).

2.      קיצור צלילים. למשל, לקצר 3 פעמות לפעמה אחת. זה לא ממש שכתוב מחדש – זה יותר שינוי ארטיקולציה.

 

תרגול:

Foggy Day – שמונה תיבות על 2 חמשות, שכתוב רתמי + עיבוי ל-5 קווים. תהיה בעיה שעוד לא דיברנו על הפיתרון שלה.

וגם All The things You Are

 

 

24.11.2013

 

בעיה בעיבוי קווי: מה עושים כשאקורד מתחלף והצליל נמשך? (למשל, ב4/4: אקורד על ה-1 ואקורד נוסף על ה-3, ואילו צליל של חצי מנוקד ואז רבע). כמה פתרונות אפשריים:

1.      הפיתרון המועדף: Independed Voice: קול אחד או יותר מתוך האקורד משתנים בהתאם להרמוניה, בזמן שהשאר נשארים שוהים. מצד אחד עדיף להזיז כמה שפחות מהקולות – רק את מה שחייב, ומצד שני – תזוזה של קול אחד בלבד נשמעת קצת כמו טעות של אחד הנגנים, ומהבחינה הזאת עדיף תזוזה עצמאית של 2 קולות על פני קול אחד. אם נבחר בפיתרון הזה, כדאי לקשט את הקול העצמאי בצלילים נוספים, קצרים וקישוטיים, שירחיבו ויפתחו אותו. זה יגרום לקול להשמע טוב יותר, בעיקר כי כך הוא ישמע ממש כמו קול עצמאי, ולא כמו נגן שטעה ושינה צליל לפני האחרים.

2.      קיצור משך הצליל: כך שתהיה הפסקה מהרגע שבו מתחלף האקורד ( = תו של חצי, הפסקה של רבע, תו של רבע).

3.      שינוי הקצב ההרמוני: אקורד ראשון על 3 פעמות ואקורד שני על פעמה אחרונה.

4.      רה-הרמוניזציה: למשל, לוותר על האקורד השני.

 

בעיה נוספת בעיבוי קווי: כאשר יש 4 קולות, ומנגינה ובה צליל שאינו אחד מצלילי הספטאקורד (למשל, דומיננט ספטאקורד עם במול 9 במנגינה).

הפיתרון: מוותרים על צליל האקורד שנמצא מתחת לצליל המתח. לדוגמה: 9 במול – מוותרים על האוקטבה (=פרימה). אם יהיה במנגינה 13 במול – מוותרים על הקוינטה.

רישום: ניתן לכתוב זאת בעזרת קו אלכסוני, לדוגמה: b9/8 = תשע במול במקום 8. זהו רישום אישי לעצמנו ולא פורמט מקובל.

 

תרגול:

לתקן הירמון ל-A Foggy Day לפי מה שלמדנו בשיעור + לחזור ל-All Of Me וליישם בו את הפתרונות שלמדנו ושלא הכרנו כשעיבינו אותו.

 

טד ג'ונס הוא חצוצרן, בנד לידר ומתזמר, אשר יחד עם מל לואיס, מתופף ניו-יורקי יהודי לבן (עם הרבה השפעה של סגנון התיפוף בג'אז), הקים את "טד & מל לואיס אורקסטרה". הם פעלו בשנות ה-70-80. התזמורת ממשיכה לפעול עד היום, אבל הם נפטרו מזמן. מל לואיס ביקר בארץ, ואילן מוכיח לקח אותו למקומות הקדושים. טד סיפר שלפעמים הם עשו חזרה של חצי שעה ואז הלכו להופיע. אחד הייחודים הגדולים של הביג בנד (אורקסטרה) שלהם, זה הקרן, שהיתה חלק בלתי נפרד מהביג בנד.

 

 

8.12.2013

 

טכניקות כתיבה ומושגים עד כה

Solo = הקו הראשי מנוגן ע"י סולן יחיד.

Unis. = הקו הראשי מנוגן ע"י קבוצת כלים, בד"כ הומוגנית – למשל, קבוצת סקסופונים, אבל לא בהכרח.

Oct. = הקו הראשי מנוגן באוקטבות.

Doub. Lead = הכפלה של הקו הראשי.

Block Harm. = עיבוי קווי (בינתיים, במצב סגור).

4 Part = עיבוי קוי ל-4 קולות.

שכתוב רתמי = עיבוד החומר הגולמי למנגינה מסוגננת – מבחינה רתמית.

Indepan. Voice = קול עצמאי. כאשר משך הצליל ארוך ממשך האקורד, ולכן הוא מצטרף לתזוזת שאר הקולות באיחור.

Mel. T = מלודיק טנשן = צליל מתח במנגינה.

 

הירמון צליל גישה דיאטוני

בעיה נוספת בעיבוי קווי: כאשר "לפי החוקים" של עיבוי קווי, יוצא שהסופרן צועד ושאר הקולות נשארים על אותו הצליל (כמו All Of Me בתיבה השניה). כך יוצא שהקו אינו מעובה מבחינת כיווניות – 3 קולות סטאטיים – בניגוד לקול הראשי שצועד, זאת למרות שתפקיד שאר הקולות הוא לעבות ולהדגיש את הקול הראשי. פתרונות אפשריים:

·         תזוזה הומוגנית דיאטונית. כל הקולות יצעדו יחד עם הסופרן – יעלו בסיקונדה קטנה או גדולה לפי הסולם.

·         תזוזה הומוגנית ריאלית (כרומטית). כל הקולות יצעדו יחד עם הסופרן – יעלו בסיקונדה לפי גודל הסיקונדה שבמנגינה.

·         הפיתרון המועדף: בניה של אקורד מוקטן 7 מהצליל הזר. למשל, בAll Of Me בתיבה 2 – להרמן את רה באקורד רה מוקטן 7 (שיהיה מבחינה אינהרמונית סי מוקטן 7 – דומיננטה לדו).

·         נגינה באוניסון בכל הקולות. כל הקולות ינטשו את ההרמוניה וינגנו דו-רה-דו, כל אחד במנעד שמתאים לו.

ב-3 הפתרונות הראשונים שהצענו נוצרת רה-הרמוניזציה, אבל ב-2 הפתרונות הראשונים לאקורד החדש שנוצר אין משמעות הרמונית, אלא קונטרה פונקטית. בפיתרון השלישי, יש גם משמעות הרמונית. עם זאת, הפיתרון השלישי מתאים לטוניקה עם 6 והרבה פחות לטוניקה Maj7.

כשמהרמנים צליל זר, מהרמנים לפי האקורד שיבוא אח"כ ולא לפי האקורד שממנו באנו. כלומר, מתייחסים לצליל הזר כאל צליל גישה.

 

תרגול:

לעשות עיבוי קווי בדו מז'ור לסול-לה-סי-דו בשמיניות + סול רבע + רבע הפסקה, כשהאקורד הוא C6.

4 תיבות ראשונות של All Of Me (או רק תיבות 3-4), לעשות עיבוי קווי בכמה צורות

1.      תזוזה הומוגנית דיאטונית

2.      תזוזה הומוגנית ריאלית

3.      בניה של אקורד מוקטן 7 מהצליל הזר

4.      לשלב Doub. Lead Unis. או Octav – שזה אומר פשוט להוסיף קול חמישי

5.      להשתמש בUnis. בשביל הצליל הזר.

6.      Indepand. Lead.

את אחד הסעיפים, לתזמר ל-2 הרכבים: הראשון – חמישיית סקסופונים (2 אלטים, 2 טנורים ובריטון), והשני –  חצוצרה, אלטו, טנור וטרומבון.

 

 

22.12.2013

 

עיבודים שונים לAll Of Me

1.      רביעיית סקסופונים – 2 אלט ו-2 טנור, Single Lead, שכתוב רתמי מעובה ל-4 קולות. השכתוב רחוק מאוד מהמקור, נשמע יותר כמו אילתור ספונטני מעובה ל-4 קולות. מעבד: Benny Carter

2.      מעבד: Count Basie

3.      מעבד: Thad Jones. מצטיין בגווני התזמורת ובצורת הירמון (רה-הרמוניזציה והצללה).

4.      מעבד: Bill Holman (האדם הלבן היחידי מבין ה-4). מעבד יותר שכלתן, מזוהה עם Octave Unison. שכתוב למשקל 3/4.

 

הירמון צליל מספר 6 (בסולם) בטוניקה עם 6

בטוניקה עם 6 (למשל C6), אפשר לבנות אקורד טוניקה על מדרגות 1,3,5,6, ואקורד מוקטן 7 על מדרגות 2,4,7. אבל, גם על מדרגה 6 אפשר לבנות אקורד מוקטן 7, ורצוי לעשות זאת בעיקר אם התנועה המלודית היא מדרגות 5 ואז 6, מכיוון שבמצב כזה, נוכל למנוע מצב שבו אקורד הטוניקה יופיע פעמיים ברצף. יהיה מגוון ומעניין יותר לעשות אקורד טוניקה על מדרגה 5 ואקורד מוקטן על 6.

לעומת זאת, אם המנגינה ממשיכה לעלות למעלה, כלומר מדרגות 5-6-7, אין בעיה לעשות אקורד מוקטן 7 גם על מדרגה 6 וגם על מדרגה 7 ברצף, האופציה הזו כן מצלצלת טוב ומעניין.

 

פיתרון לאון ביט כדי שיישמע מסוגנן יותר

בשכתוב רתמי, אנחנו מגלים שהאוף ביט נשמעים מעולה, אבל האון ביט נשמעים קצת "תקועים". הדרך לגרום להם להישמע יותר טוב, היא לקצר אותם – להפוך אותם לסטקטו.

 

קשתות

קשתות הן פחות שימושיות בג'אז. משתמשים בהוראות בפורמטים אחרים כדי לבקש סאונד מסוים – לפעמים המנצח שר איך לבצע, לפעמים יש הוראה במילים.

 

איך ליצור מתח הרמוני עם מספר מוגבל של קולות?

אפשר לוותר על האוקטבה ועל הקוינטה, ובמקומם לשים צלילי מתח הרמוני. טרצה וספטימה – אלו צלילי האפיון שלא מוותרים עליהם.

צריך לחשוב איזה מתח הרמוני רוצים להוסיף לפי הטעם. למשל, אם רוצים להוסיף 9, האם זה יהיה 9, במול 9, או דיאז 9?

 

תרגול:

לעשות את Yesterdays, תיבות 9-13, עם מתח הרמוני.  

 

 

29.12.2013

 

הירמון טוניקה מינורית

במקרים רבים, לא כותבים בצ'ארטים את הצליל הרביעי לאקורד הטוניקה המינורית. אפשר להוסיף לו 7, מייג'ור 7, או 6. במקרה של מייג'ור 7 וגם במקרה של 6 – הסולם יהיה מינור מלודי.

 

מתח הרמוני לטוניקה מז'ורית ומינורית

דומיננטה לטוניקה מז'ורית, תקבל סולם מיקסולידי, וצלילי מתח 9 ו-13.

דומיננטה לטוניקה מינורית, תקבל במול 9 ובמול 13.

כמובן שאפשר לצאת מהכללים, אבל זוהי ברירת המחדל.

בדומיננטה עם הפרימה (של האקורד) בסופרן, אפשר לוותר על הספטימה, ובמקומה לשים במול 9. לדוגמה, אקורד A7 מלמטה למעלה: סי במול, דו דיאז, מי, לה. במקרים כאלה, במקום הטריטון "הרגיל" בין הטרצה לספטימה (דו דיאז וסול), נוצר טריטון אחר, בין הקוינטה לנונה הקטנה (מי וסי במול).

 

תרגול:

לעשות עם מתח הרמוני, ללא Double Lead:

All The Things You Are – תיבות 1-8 (כולל)

Cherokee – תיבות 1-5 (כולל)

Foggy Day – תיבות 1-4

תרגול Approach

בלוזט – תיבות 1-4

All Of Me

תרגול Independent Lead

Tune Up – תיבות 1-4

Just Friends – תיבות 1-4

 

 

23.2.2014

 

Drop

Drop הוא מושג שמשמעו להוריד ("להקפיץ") את אחד הקולות אוקטבה למטה. Drop2 – להוריד את הקול ה-2 מלמעלה, Drop 3 – את הקול ה-3 מלמעלה וכו'.

הכי נפוץ לעשות Drop2, אבל גם Drop3 אפשרי. הדרך היחידה לעשות Drop4 בצורה הגיונית זה להוסיף לו Drop2, כלומר Drop2+4.

 

תרגול:

להגיש מה שהיה לחופש - Autumn in New-York [1-8]



9.3.2014


בלדה לא צריכה שכתובת רתמי, ומנגנים שמיניות ישרות ולא שמיניות סווינג.

 

Autumn in New York: דוגמאות לתוכנית עיבודית של סטודנטים מהכיתה

A Part (תיבות 1-8): Tenor Solo, ליווי Brass

B Part (תיבות 9-16):

A Part (תיבות 17-24): Tenor Solo, ליווי Brass

C Part (תיבות 25-32): 25-28 – Tp Solo

 

A Part (תיבות 1-8): Sax Unis

B Part (תיבות 9-16): Brass (Block)

A Part (תיבות 17-24): Sax

C Part (תיבות 25-32): 25-28 – Sax oct unis, Brass  נותן תשובה

 

A Part (תיבות 1-8): Tpts unis, רקע של טרומבונים

B Part (תיבות 9-16): ממשיך אותו הדבר

A Part (תיבות 17-24): 17-20 חצוצרות וטרומבונים אוקטב יוניסון, 21-24 סקסופונים וטרומבונים בבלוק

C Part (תיבות 25-32): סקסופונים בלוק

 

ביקורות על הדוגמאות

·         סקסופון סולו וחצוצרה סולו שמור בד"כ לאילתור ולא לנגינת ה-Head

·         טוב שיש החלפת מרקם בין A ל-B ובין A ל-C

·         A יותר חשוב מ-B ומ-C, וזה צריך לבוא לידי ביטוי במרקם.

·         סקסופונים בלוק זה אחד הדברים הכי נפוצים שיש, כדאי להשתמש בזה

·         Brass בד"כ לא מנגן בבלוק

·         חצוצרות יוניסון זה ממש אגרסיבי, מאוד לא עדין

·         לבלדה מתאים נגינת קו מלודי יחיד ולא יוניסון – זה לא אינטימי ולא סגנוני

·         מעבר מסקסופון יוניסון לסקסופון בלוק זה לא מעניין – לא מגוון את הכלים

 

תוכנית סטנדרטית וטובה

A Part (תיבות 1-8): תזמורת. Sax Block. החל מתיבה 5: BKG BRS – בראס ברקע, אולי עם עמעם.

B Part (תיבות 9-16): סולן. Trb Solo.

A Part (תיבות 17-24): תזמורת. Sax Block.

C Part (תיבות 25-32): סולן. Trb Solo.

סיום על חלק מA.

 

הסבר:

אנחנו רוצים A גדול, B קטן ו-C קטן. לכן נבחר תזמורת לשני ה-A, וסולנים לקטעים האחרים.

בלוק סקסופון זה הדבר הכי תזמורתי שיש, ולכן נבחר בו ל-A.

הסולן הכי מנוגד לסקסופונים יהיה טרומבון, מכיוון שצורת הנגינה שונה – סליידר ולא כפתורים.

אנחנו רוצים סיום גדול, ולכן נוסיף חלק מ-A בסוף.

נשתמש בבראס כרקע.

 

תפקיד מול טכניקה

נגינת BKG ונגינת Head זה תפקיד, לעומת Unis, Oct Unis, Block – שהם טכניקה. תמיד נשלב בין תקפיד לבין טכניקה.

כדאי שיהיו טכניקות נפרדות למנגינה ולרקע: אם המנגינה ביוניסון – נבחר בלוק לרקע, ואם המנגינה בבלוק – נבחר יוניסון לרקע.

 

2 טכניקות שנלמד בקרוב

Spread Voicing: טכניקת כתיבה ל-BKG, שונה לחלוטין מ-Block.

Concerted Voicing: Tutti – כל התזמורת מנגנת יחד.

 

פתרונות כדי שלא תהיה תנועה סטטית ב-Block

אנחנו רוצים ליצור תנועה בלתי פוסקת בקולות, שלא "ייתקעו" על אותו הצליל. לשם כך, אנחנו יכולים לבצע כמה בחירות וכמה מניפולציות על חומר הגלם:

1.      אנחנו יכולים לבחור האם באקורדים יהיו מתחים, אפשר לשנות אותם תוך כדי, או שאולי לא יהיו מתחים כלל

2.      אנחנו יכולים לבחור האם לעשות או לא לעשות רה-הרמוניזציה (למשל, אקורד 6 במקום 7 לאקורד טוניקה)

3.      לבחור מודל של תנועה מקבילה: דיאטונית או ריאלית

 

 

23.3.2014

 

Spread Voicing

·         מייצר סאונד עשיר במיוחד – הצללה רחבה (לעומת Block – הכל מקביל וצפוף)

·         מאופיין במרווחים גדולים יחסית – "מצב פתוח" (ולא בלוקים צפופים). עיקרון הפרמידה – מרווחים גדולים יחסית בחלק התחתון וצפופים יותר בחלק העליון – מרווחים שמצטמצמים בהדרגה.

·         כל האקורדים נמצאים במצב שורש. זה אומר שלא נכתוב בטכניקה הזו ל-4 חצוצרות, כי אין להן בס.

·         הקפדה על הולכת קולות: עדיפות לצליל משותף או צעד ולא קפיצה. ב-Block היה לנו חשוב שכל הקולות יזוזו כל הזמן ונמנענו מצליל משותף, לעומת Spread Voicing – שמקפיד על הולכת קולות דומה להולכה הקלאסית המסורתית, ובה נשאף לכמה שפחות תזוזה, לצלילים משותפים ולצעדים.

·         מרקם: 5 קולות ללא הכפלה. יש ברפרטואר גם מספר אחר של קולות, אבל אנחנו נתמקד בצורה הזו, מכיוון שהיא הנפוצה ביותר, וגם כי זה המינימום הנדרש בשביל להיות מסוגלים לבחור צליל מתח (צריך שורש, 2 צלילי אפיון, סופרן נתון – נשאר צליל מתח אחד).

·         הצלילים ברקע מתחלפים יותר לאט – לפי הקצב ההרמוני.

·         צורת הבניה (צורת העבודה) היא מלמטה למעלה. ב-Blocks כתבנו את הסופרן ובנינו את האקורד כלפי מטה. ב-Spred נכתוב את הבס ונבנה את האקורד כלפי מעלה.

·         כל הכלים מנגנים אוניסון רתמי למנגינה.

 

תרגול:

להתנסות ב-Spread Voicing למנגינה נתונה במחברת

 

 

30.3.2014

 

האזנו לקטע של Neal Hefti, ובו Spread Voicing.


נקודות נוספות לגבי צורת העבודה בטכניקת Spread Voicing:

·         הולכת קולות במהלך 2-5-1. הקול שמנגן את הטרצה באקורד אחד – ילך לספטימה של האקורד החדש, ולהפך: הקול שמנגן את הספטימה – ילך לטרצה של האקורד החדש. אותם היחסים מתקיימים בין הקוינטה והפרימה. כלומר, הזוגות שמתחלפים ביניהם הם 7-3, 5-8. אפשר להחליף את ה-8 ב-9 (כך שהזוג יהיה 5-9) ואפשר להחליף את ה-5 ב-13 (כך שהזוג יהיה 9-13). יוצא שבמהלך 2-5-1, הזוגות יהיו: 3-7-3, 7-3-7, 5-8-5, 8-5-8.

·         ננסה להקפיד על הולכת קולות תקינה, למשל פתרון תקין לטריטון, אבל לא תמיד נוכל למצוא פתרון מתאים בגלל אילוצי הבס והסופרן, ובמקרה כזה ננסה לפתור בצורה הטובה ביותר, בהתאם לאילוצים.

·         הכפלה היא בלתי רצויה. אנו רוצים ליצור מצלול כמה שיותר עשיר לאקורד, ולהכפיל משמעו "לבזבז" קול. לפעמים יש אילוצים שיגרמו לנו להכפיל בכל זאת. אבל בשונה מהולכת קולות קלאסית – הכי גרוע זה להכפיל את השורש, ובעיקר באקורד מתוח כמו דרגה 5 (דומיננטה). גם לגבי אקורד 7,#9 – בעיקר בתזמורת – לא להכפיל את הטרצה המז'ורית! אפשר להכפיל את צליל המתח #9 כמה שרוצים, אבל טרצה גדולה אחת שתאפיין את האקורד כמז'ורי בהחלט מספיקה.

·         כמו בהרמוניה קלאסית מסורתית, גם ב-Spread Voicing לא צריך להקפיד על הולכת קולות כשנשארים באותו אקורד, אלא רק כשמחליפים אקורד.

 

 

6.4.2014

 

הקשבנו ל-2 קטעים של צ'ארלי פארקר, ולאחר מכן להרכב של חמישיית סקסופונים, שעיבדו את הנגינה המאולתרת של צ'ארלי פארקר לטכניקת Block. בעיבוד המחודש יש משהו מיותר ולא מתאים, אבל זה מעניין לשמוע.

 

הירמון צליל גישה כרומטי

כדי לדעת איזה אקורד לבחור לצליל גישה כרומטי, נפעל באופן הבא:

נעתיק את האקורד שבא אחרי צליל הגישה, כלומר את האקורד שיש לצליל היעד, נשמור על אותו האופי של האקורד, ונוריד בחצי טון.

לדוגמה: סול דיאז ואחריו לה עם FMaj7 – האקורד שנבחר לסול דיאז יהיה EMaj7.

נשתמש באקורד מוקטן 7 כהירמון צליל גישה דיאטוני.


תרגול:

הירמון צליל גישה כרומטי:

1.      April in Paris – 4 תיבות

2.      Blue Monk – 2 תיבות

3.      Night And Day – לא חובה כי זה קצת אחרת.

Spread Voicing להגשה:

Foggy Day – הרמון 4 תיבות ראשונות בSpread Voicing על דף 5 תיבות. להוסיף קישוט כרומטי - שכתוב מלודי. נתונים 4 מתוך 5 הצלילים של האקורד הראשון.

 

 

27.4.2014

 

כיצד לבחור האם לעבד בטכניקת Spread Voicing או בטכניקת Blocks?

Active Melody = מנגינה "אקטיבית", מהירה, אינטנסיבית – נעבד בשיטת Unis / Oct. / Block

Non-Active Melody = מנגינה "לא אקטיבית", איטית ולא אינטנסיבית – נעבד בשיטת Spread Voicing.

נבחר ב-Spread Voicing גם במקרה של Ped. וגם Accented Line (ליווי שמדגיש אוף-ביטים בנפרד מהמנגינה).

 

פדאל בטכניקת Spread Voicing

באותה הטכניקה, ניתן לעשות שינוי קטן: לנגן "שטיחים" (צלילים ארוכים הנמשכים לכל אורך האקורד, מרגע הופעתו ועד החלפתו באקורד אחר) במקום יוניסון רתמי למנגינה.

התחלנו לעשות במחברת תרגיל של Spread Voicing בצורת Ped.

 

תרגול:

לסיים את התרגיל שהתחלנו במחברת, ולאחר מכן לעשות שכתוב רתמי

 

 

11.5.2014

 

הרמון צליל גישה דיאטוני כשהמרווח ממנו לצליל היעד הוא חצי טון

כשיש במנגינה מרווח של חצי טון בין שני צלילים עוקבים ושניהם דיאטוניים – גם במצב כזה אפשר להשתמש בטכניקת הירמון צליל גישה כרומטי (למרות שהצליל דיאטוני ולא כרומטי).

 

תרגול:

דף עם מנגינות קצרות מתחילת השנה – תרגיל מספר 7. מנגינה – חצוצרות, טרומבונים – דאבל ליד, 5 סקסופונים – Spread.

תרגיל מספר 6 – לעשות עבודה מקדימה לעיבוד – רק לקבל החלטות. צריך שיכלול יוניסון / אוקטב יוניסון, בלוק צפוף, Spread. להשתמש בכל הטכניקות, למרות שזה רק 4 תיבות. להגשה. לסמן בדיוק מתי מתחילה ומתי מסתיימת כל טכניקה. שינוי הטכניקות חוצה קווי תיבה

 

 

18.5.2014

 

Concerted Voicing

Concerted Voicing = Tutti = Blocks + Spread

כל הקולות ביוניסון רתמי מושלם.

יש כמה אופציות לחלוקת התפקידים בין החצוצרות, הטרומבונים והסקסופונים.

אופציה אחת מוצלחת לדוגמה: חצוצרות בלוק עליון, טרומבונים בלוק תחתון (אותם צלילים בדיוק – אוקטבה מתחת), סקסופונים Spread למטה. יוצאת  חפיפה, למשל: טרומבון שלישי מנגן כמו סקסופון אלט ראשון, טרומבון שני כמו סקסופון אלט שני וכו'.

 

תרגול:

תרגיל מס' 9. להשתמש בדף 5 תיבות. 3 חמשות ראשונות: סיסטמה בעלת 3 חמשות – מפתח סול לבראס + 2 חמשות לסקסופונים (מפתח סול ומפתח פה). ההרכב: 5+5 (5 Brass + 5 Reeds). המנגינה תהיה בראס עם דאבל ליד: 3 חצוצרות + 2 טרומבונים. 5 חמשות תחתונות: הסקסופונים ינגנו 2 אלט, 2 טנור, בריטון, 3 חצוצרות, 2 טרומבונים.

 

 

1.6.2014

 

קצב ב-Spread Voicing

·         יוניסון רתמי למנגינה

·         Ped.

·         שילוב. הקצב יכול להתכתב עם המנגינה, כלומר לפעמים לנגן פדאל ולפעמים לנגן יוניסון רתמי מושלם למנגינה. הבחירה והמעבר בין יוניסון לבין Ped. תעשה כדי להדגיש מקומות חשובים או "ברייקים" חשובים, ולגוון את האפשרויות הרתמיות.

 

איך נראית פרטיטורה לתזמורת ביג בנד?

דוגמה לכתיבה לתזמורת ביג בנד – מלמעלה למטה:

Brass – בלוקים

Reeds  Spread Voicing

תופים – "קיקים"

בס – Walking

 

Concerted Voicing בכל התזמורת

אופציה 1: הבראס מנגנים בלוקים, והסקסופונים Spread Voicing. במצב כזה, נניח והמנגינה עולה – אפשר שהבראס והסקסופונים יתחילו עם אותו הצליל, מכיוון שהבראס יעלו למעלה עם המנגינה והסקסופונים יישארו במקום.

אופציה 2: בלוקים בכל התזמורת – גם בסקסופונים וגם בבראס. אבל הסקסופונים והבראס לא יהיו בדיוק אותו הדבר, אלא עם חפיפה. כלומר, הבראס, לדוגמה, ינגנו בלוקים ב-5 קולות עליונים, והסקסופונים יתחילו לנגן את הבלוק מהקול ה-2, כך שינגנו קולות 2-6 (כלומר, קולות 2-5 של הסקסופונים בנוסף לקול שישי חדש), או קולות 3-7, וכך תהיה חפיפה.

 

Concerted = כל הקולות ביוניסון רתמי מושלם.

Harmonic Background = מנגינה ורקע. המנגינה יכולה להיות בלוקים, יוניסון או אוקטב יוניסון. הרקע בד"כ יהיה Spread.

 

מיקום וטכניקת בראס וסקסופונים ב-Concerted Voicing

כשמשלבים בראס וסקסופונים, בד"כ נמקם את הבראס למעלה ואת הסקסופונים למטה. זאת מכיוון שהבראס "צועק", ולכן אנחנו רוצים אותו למנגינה ולא לליווי.

בד"כ המנגינה תהיה ב-Blocks והליווי ב-Spread, וכך יוצא שהבראס ינגנו בד"כ Blocks והסקסופונים Spread (למרות שהסקסופונים יכולים גם הם לנגן Blocks יחד עם ה-Blocks של הבראס)

 

תרגול:

להגיש תרגיל 6 בטכניקות מעורבות: בלוק, יוניסון, Spread. להגיש על דף 5 תיבות. בלי שכתוב רתמי. חמישה סקסופונים בלבד ב-2 שורות (כמו לפסנתר) בדו, ואח"כ ב-4 שורות: 2 אלט, 2 טנור, בריטון וריזם סקשן.

תרגילים 7-8-9 – רק תיבה אחת + הצליל הבא

 

 

8.6.2014

 

ארטיקולציה בביג בנד

הארטיקולציה בביג בנד חשובה ביותר!

ממעטים להשתמש ולכתוב קשתות. רב הזמן הנגינה היא מעין חצי לגטו.

סטקטו כותבים בד"כ על Down Bit

יש שימוש בדגש (הסימן הגראפי נראה כמו הסימון המתמטי, המורה כי אגף אחד של משוואה גדול מהאגף השני)

יש שימוש בדגש קצר (הסימן הגראפי נראה כמו "כובע" – סימון מדרגה סולמית - מספר הצליל בסולם)

Fall – קשת יוצאת מהצליל כלפי מטה ולא מתחברת לשום צליל אח"כ. מעין סלייד כלפי מטה.

יש קשת הפוכה על צליל יחיד – צליל "מכופף".

הרשימה כאן חלקית, ובטוח אפשר למצוא רשימה גדולה ומדויקת באינטרנט.

 

צליל גישה

צליל גישה יהיה באורך של רבע לכל היותר! בד"כ הוא יהיה שמינית. אם רואים צליל גישה שהוא ארוך יותר מרבע – כנראה שזהו אינו צליל גישה אלא צליל מתח.

 

Blocks עם 5 קולות וללא Double Lead

ניתן לבצע בלוק עם 5 קולות וללא דאבל ליד. אם נבחר בטכניקה כזו, נצטרך למצוא לכל אקורד 2 צלילי מתח. העיבוד לא יהיה מוצלח אם חלק מהזמן יהיו 2 צלילי מתח וחלק מהזמן יהיה דאבל ליד – יישמע טוב יותר אם נבחר אחת מהאופציות ונתמיד בה.