מאמר זה מכיל מידע מקיף אודות השימוש בפדאל ההשהייה בפסנתר (הפדאל הימני)

אמנות השימוש בפדאל ההשהייה

עבור קורס "מתודיקה לפסנתרנים" באקדמיה למוסיקה ולמחול בי-ם

כתבה: ערגה קוטלר

 

תוכן עיניינים


1. מבוא ............................................................................................................................. עמוד 3

2. כיצד פדל ההשהייה עובד? ........................................................................................... עמוד 4

3. צורות הסימון השונות של פדל ההשהייה ................................................................... עמוד 5

4. שימושיו וטכניקות התפעול של פדל ההשהייה ........................................................... עמוד 7

            פדל ליצירת לגטו ................................................................................................ עמוד 7

            פדל ליצירת צבע ומצלולים מיוחדים ..................................................................... עמוד 11

            פדל מרפרף .................................................................................................... עמוד 14

            אפקטים מיוחדים ........................................................................................... עמוד 15

            פדל בנגינת נון לגטו ........................................................................................ עמוד 17

            פדל במלודיה .................................................................................................. עמוד 18

            פדל בפוליפוניה ............................................................................................... עמוד 21

            פדל חלקי ........................................................................................................... עמוד 23

5. סיכום ........................................................................................................................... עמוד 27

6. ביבליוגרפיה ................................................................................................................. עמוד 



מבוא

 

אמנות הנגינה בפסנתר בנויה ממרכיבים רבים, כדוגמאת שליטה בגווני הצליל, שליטה בבאלאנס, שליטה טכנית, פיסוק המוסיקה, תזמון, דינמיקה, ארטיקולציה וכמובן השימוש בפדל, בעיקר בפדל הימני של הפסנתר- פדל ההשהייה (damping pedal). לדברי אנטון רובינשטיין, הפדל הוא הנשמה של הפסנתר, ולדברי ליסט, ללא הפדל היה פסנתר היה מעין דולצימר. שימוש בטוב טעם בפדל יכול להעשיר בעשרות מונים את יחודיות ויופי נגינת הפסנתר, והוא חלק מהותי מאינטרפרטצית הפסנתרן.

את רוב המרכיבים הללו מלמדים המורים בתשומת לב ובהקפדה רבה, אך הוראת אמנות השימוש בפדל נדחקת הצידה לעיתים קרובות, ונותר לתלמיד לפענח את התחום המורכב הזה על ידי ניסוי וטעיה, בהסתמך בעיקר על השמיעה ועל האינטואיציה שלו. למרבה הצער, הוצאות התווים התווים מחריפות את המצב, ומכילות לרוב יותר מידיי או לא מספיק סימוני פדל. לעיתים נכתבת ההוראה: con pedale, כיציאה לידי חובה. בהתאם לזאת, רוב הציבור המנגן בפסנתר משתמש לרוב בכמות רבה מידיי או מועטה מידיי של פדל. נגני פסנתר רבים, שחונכו לנגן באופן לא קפדני, נוטים ללחוץ על הפדל למשך תיבות שלמות. לדברי תאודור לשיטצקי, "כף רגלם נרדמה, לחוצה על הפדל". נגני פסנתר מהקיצוניות השנייה, יוכלו לנגן פרק אלגרו של סונטה של בטהובן באופן כה יבש, שישמע כתרגיל של צ'רני. כדברי שופן לתלמידיו, הבנת השימוש הנכון והמדויק בפדל היא מחקר לכל החיים. מעטים נגני הפסנתר שמצאו את דרך המלך.

בעבודה זו אסביר כיצד פדל ההשהייה עובד, אסקור את הדרכים השונות לסימון פדל בהוצאות התווים השונות, אפרט על שימושיו השונים ואדגים מקרים שונים מספרות הפסנתר הדורשים שימוש יחודי בפדל. 



כיצד פדל ההשהייה עובד?

פדל ההשהייה (באנגלית: "Sustain pedal" או "Damper pedal") משמש להשהיית צלילים, כלומר להאריך את משכם. מנגנון הפעולה שלו קשור ישירות לאטמים. האטמים הם פיסות עץ קטנות מצופות לבד המושענות על המיתרים, ותפקידם לעצור ולהשתיק את מיתרי הצלילים שאינם מנוגנים, כך שרק הצלילים המנוגנים יישמעו ויהדהדו, וגם כדי שכל צליל יפסיק להדהד ברגע שהנגן משחרר את הקליד שלו. כל אטם מחובר לקליד משלו, ובמצב מנוחה, כאשר צליל לא מנוגן, האטם נשען על המיתר או המיתרים השייכים לו. הלחץ שהאטם מפעיל על המיתר מונע ממנו לרעוד וכך משתיק אותו. כאשר קליד כלשהו נלחץ, האטם שלו מורחק בכמה מילימטרים מהמיתר או המיתרים שלו, ומאפשר לו להדהד כל עוד הוא נותר לחוץ, כלומר משהה אותו. כאשר הקליד משוחרר, האטם חוזר למקומו ומשתיק את אותו הצליל. פדל ההשהייה בנוי כך שכאשר לוחצים עליו, כל האטמים מורחקים בבת אחת מהמיתרים, כך שאין יותר מה שיעצור אותם. באופן זה, כל הצלילים שקלידיהם היו לחוצים לפני הלחיצה על הדוושה, ממשיכים להדהד גם אם הם משוחררים, וכל צליל חדש שינוגן ימשיך גם הוא להדהד. כאשר הפדל משוחרר, כל האטמים, מלבד אלה שקלידיהם לחוצים, אם יש כאלה, חוזרים למקומם ומשתיקים את צליליהם.

פדל ההשהייה החל את דרכו כידית (נשלטה ביד). הדבר יצר אי-נוחות עבור הנגן, שהיה עליו לנגן רק ביד אחד בזמן שהחזיק את הידית בידו השנייה, או להיעזר באדם נוסף שיעשה זאת. בהמשך הומצא בגרמניה בסביבות שנת 1765 פדל ברך כדי להחליף את הידית‏. בשנת 1772 נבנה הפסנתר הראשון שכלל פדל רגל‏, ובהדרגה יותר ויותר פסנתרים נבנו עם פדלים כאלה, עד שהם הפכו לסטנדרט.

 

 

צורות הסימון השונות של פדל ההשהייה

למרות שפדל ההשהייה היה כבר בשימוש בסוף המאה השמונה עשרה, אין דוגמאות לסימוני פדל ביצירותיו של מוצרט לפסנתר. אצל היידן יש שני סימוני פדל בלבד, שניהם בפרק הראשון של הסונטה בדו מז'ור, הוב. XVI/50 שנכתבה בשנת 1795. קלמנטי ובטהובן היו הראשונים שהוסיפו לעיתים סימוני פדל. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה סימוני הפדל הפכו לנפוצים, למרות שלא היו עקביים בהכרח, ולא סומנו לפי חוקיות מסויימת. התקופה הרומנטית יכולה להיות מוגדרת כתקופת פדל ההשהייה, מכיוון שכל מלחין חקר והשתמש באופן נרחב בפדל. יצירות של מלחינים מהמאה העשרים, כדוגמת דביוסי, רוול, רחמנינוב ופרוקופייב, מנוגנות לרוב עם שימוש כמעט תמידי בפדל, למרות שאותם המלחינים כתבו לעיתים נדירות סימוני פדל. במאה העשרים ואחת המלחינים מבקשים שימוש נרחב, עשיר ואף יצירתי בפדל.

לפדל ההשהייה יש מספר צורות סימון שונות, לפי מקור המידע dolmetsch:

א)          או  


סימון שמשמעותו ללחוץ על הפדל. המילה Ped. מסוגננת, או האות P מסוגננת.


סימון שמשמעותו להרים את כף הרגל מהפדל (לשחרר את הפדל). מעין כוכבית.

דוגמה עם תווים:


יוסף בנווץ מציין בספרו מדריך הפסנתרן לאמנות הפדל שסימונים אלו היו בשימוש מהמאה השמונה עשרה עד לתחילת המאה העשרים.

 

ב)         

סימון ^ משמעותו חצי פדל (לחיצה על הפדל לחצי עומקו), או לפדל מרפרף. יש להרים בהדרגה את הפדל וללחוץ עליו שוב.

 

ג)           

סימון שמשמעותו לחיצה על הפדל בסימוןPed. , והרמה שלו בקו האנכי בצד ימין. בסימון ^ באמצע יש "להחליף פדל" (לשחרר את הפדל ומייד להוריד אותו שוב) או לנגן עם חצי פדל.

 

ד)          

סימון שמשמעותו ללחוץ על הפדל בקו האנכי השמאלי, ולהרים את הפדל בקו האנכי הימני. בסימון ^ יש לנגן עם חצי פדל, או להחליף פדל.

ה)         

סימון שמשמעותו ללחוץ על הפדל, ואז להרים אותו, ושמוסיקה תשמע לפרק זמן מסויים ללא הפדל, ואז ללחוץ עליו שוב.

 

ו)          

הקו האנכי בצד שמאל מראה שיש ללחוץ על הפדל. כשהקו מתחיל לפנות לכיוון מעלה, יש להתחיל לשחרר את הפדל באופן הדרגתי.

 

ז)          

פדל מרפרף- תנועה בלתי פוסקת מעלה ומטה של הפדל, הנעה בין לחיצה לחצי עומקו של הפדל לבין רבע.

 

ח)         

סימון פדל מתוך פרלוד "טיפות הגשם", אופוס 28 מספר 15 של שופן, בהוצאה משנת 1945.

 

ט)         1/2 Ped

לחיצה חלקית על הפדל. ברטוק היה אחד המלחינים שהשתמשו בסימון זה.



שימושיו וטכניקות התפעול של פדל ההשהייה

לפדל ההשהייה יש מספר שימושים: להשהות צלילים ולחבר אותם, להוסיף צבע באמצעות צלילים עיליים, וליצור אפקט קרשנדו וס;דקרשנדו. השימושים הללו דורשים מהפסנתרן האזנה מדוייקת ושליטה עדינה בכף הרגל. יש להניח את כרית כף הרגל על הפדל ואת העקב על הרצפה בצורה יציבה. כרית כף הרגל לא תעזוב את הפדל בשום שלב. בכל פסנתר יש לפדל תחום אפקטיביות מעט שונה; ישנם פסנתרים בהם כל לחיצה קלה על הפדל תרחיק מייד את האטמים מהמיתרים, ויש פסנתרים בהם נדרש ללחוץ על הפדל באופן משמעותי עד שהוא ירחיק את האטמים. מהרגע שהאטמים לא נוגעים במיתרים, אין צורך ללחוץ יותר על הפדל. יש להימנע מקול חבטה בעת הלחיצה על הפדל ובעת ההרמה (ועזיבה) של הפדל.

 

פדל ליצירת לגטו

טכניקת התפעול הבסיסית והחשובה ביותר של פדל ההשהייה, היא יצירת לגטו על ידי הפדל. אחרי שהפדל תפס את האקורד הראשון, נחליף את הפדל (נרים אותו לשחרור מהצלילים שתפס קודם ונוריד מיד חזרה) ברגע שהקלידים משמיעים את ההרמוניה החדשה. בזמן שהפדל מורם והאטמים אוטמים את המיתרים, עלינו להקפיד ללחוץ על כל הקלידים של צלילי האקורד כדי שלא תהייה הפסקה.


עוצמת הדינמיקה בדוגמה שלעיל היא P (פיאנו), והרגיסטר הוא יחסית גבוה. בדוגמה הבאה הרגיסטר יותר נמוך, ועוצמת הדינמיקה היאF  (פורטה). במקרה זה נאלץ לתת לאטמים לאטום את המיתרים לחלקיק שנייה ארוך יותר בעת החלפת הפדל, כדי "לנקות" את הסאונד מההרמוניה הקודמת.

קושי עלול לצוץ במצב בו עלינו להזיז את הידיים לפוזיציה אחרת מייד לאחר נגינת הצלילים אותם תופס הפדל. במצב זה אין זמן להחליף את הפדל על האקורד החדש, ויש לנקות את הפדל חלקיק שנייה לפני נגינת האקורד. כשטכניקה זו מיושמת בשליטה מלאה, החלפת הפדל מתחילה לנקות את ההרמוניה הקודמת, אבל לא יוצרת הפסקה בסאונד הכללי. ההפסקה הבלתי נשמעת בדוגמה זו מבטיחה ניקיון, וגם מוסיפה מעין "דופק" ברור שתורם לאופי הקטע.

 

 

בדוגמה הבאה יש להקפיד על לגטיסימו, ולכן לחליף את הפדל חלקיק שניה אחרי שאנו לוחצים על האקורד החדש (במקום באותו זמן).

 

 

בדוגמה הבאה יש לנגן ביד שמאל סטקטו וביד ימין לגטו. נראה שיש להוסיף פדל ליצירת לגטו, וכן לקבלת הצבע המתבקש. לכן נלחץ על הפדל מיד אחרי צליל סטקטו בשמאל, ונעזוב מיד על התו הבא.

 


בעת נגינת תו ארוך שמסתיים בסטקטו, עזיבה מהירה של הפדל יכולה לעזור ליצירת האפקט המבוקש. על העזיבה להיות פתאומית, ובסנכרון מדויק עם תו הסטקטו. יש להיזהר מקול חבטה בעת עזיבת הפדל.

 

ביצירות רבות של מלחינים כדוגמת דביוסי ורוול, יש להשאיר בס ארוך מתחת להרמוניות מתחלפות ברגיסטרים גבוהים יותר. בדוגמה הבאה יש להרים חלקית את הפדל כך שהאטמים יגעו קלות ובמהירות במיתרים, ומיד ללחוץ עליו שוב. על תו הבס לה יש להישמע, ביוד ההרמוניות ביד ימין מסוננות החוצה.



אקורדים גדולים שלא ניתן לנגן אותם על ידי מתיחה של היד עלולים להוות קושי בנגינה עם פדל. לרוב יש צורך לשבור את האקורד כשמדובר בדצימה ומעלה. בדוגמה הבאה נהוג להתחיל לנגן את האקורד השבור ביד שמאל לפני הפעמה, ויד ימין תנגן על הפעמה, יחד עם התו הכי גבוה של האקורד של יד שמאל. אם נחליף את הפדל על כל צליל חדש בקו המלודיה ליצירת לגטו וניקיון, לא נצליח לשמור על כל צלילי יד שמאל, וההפסקות הללו בקו הבס יפריעו מאוד. פיתרון אפשרי הוא לתפוס כל בס של אקורד חדש על הפדל, ולאפשר הפסקות קצרות בקו המלודיה על ידי הרמת האצבעות חלקיק שניה לפני הלחיצה על הפדל.




פיתרון אפשרי נוסך לאותה הבעיה הוא להתחיל לנגן את האקורד את האקורד של יד שמאל על הפעמה, ולנגן את התווים העליונים שלו ברכות, כך שלא ימשכו תשומת לב רבה. גישה זו נשמעת המיטבה בנגינת קטעים איטיים ושקטים.




פדל ליצירת צבע ומצלולים מיוחדים

בלחיצה על הפדל אחרי נגינת האקורד של ההרמוניה החדשה, אנו פוגעים בבאינטנסיביות של פריחת הצלילים העיליים. מאחר והם מתחילים רק אחרי שהאטמים עוזבים את המיתרים. בדוגמה הבאה האקורד הראשון מופיע לאחר שקט. נלחץ על הפדל לפני נגינת האקורד, כדי לאפשר לאקורד להיות עשיר ורבגוני ככל האפשר.




המנהג הטבוע בנו של החלפת פדל על הפעמה עלול להמעיט את תהודת הצלילים העיליים.


במעבר מ-P  ל- F, לא הכרחי להחליף פדל.


ולחלופין, במעבר מ-F  ל- P, החלפת פדל תהייה הכרחית.


במקרים מסויימים, להגברת הצלילים העיליים, נלחץ על הפדל לפני אקורדים בסטקטו, ונרים אותו מייד בנגינת האקורד.


ניתן להעשיר צבע של אקורדים קצרים על ידי מגע מהיר של פדל.


פדל יכול להעשיר את צבעם של אקורדים מודגשים. בדוגמא הבאה, יש להרים את הפדל בדיוק בהפסקה שאחרי כל אקורד sf  (ספורצנדו), כדי שלא יווצר לגטו.


לאקורדים שקטים בסיום קטע ניתן להוסיף פדל ליצירת אפקט "פייד אאוט" (היעלמות) על ידי הרמה איטית של הפדל. יש להתחיל להרים את הפדל שבריר שנייה מוקדם יותר, כדי שהאטמים יספיקו להתחיל לאטום את המיתרים. אין להרים את האצבעות מהקלידים.


הרמה איטית של הפדל אפשרית גם בפורטטו איטי, כדי למנוע חיתוך גס של הצליל.


פדל מרפרף

בלתי אפשרי להחליף פדל על כל צליל בפסאז'ים מהירים בדינמיקה גבוהה. עם זאת, נהוג להוסיף פדל להוספת צבע, ולמניעת צליל יבש. במצב כזה ניתן להשתמש בפדל מרפרף, בו האטמים נוגעים אך לרגע במיתרים. אין להרים את הפדל לחלוטין, או ללחוץ על הפדל לחלוטין.


ניתן להשמתש בפדל מרפרף ליצירת דימינואנדו מהיר על אקורד או תו אחד. על האצבעות לעזוב את הקלידים, כדי לאפשר לאטמים לגעת מעט במיתרים. יש ללחוץ על הפדל לפני הנגינה על מנת לקבל תהודה מקסימלית של צלילים עיליים.


שיטת דימינואנדו נוספת היא הרמה הדרגתית של הפדל. בשימוש בטכניקה זו יש לבדוק לפני כן את הפסנתר, כי עלול להיווצר קול ציפצוף.


במקרים בהם יש הוראת "התנפחות" על אקורד אחד (קרשנדו ודימינואנדו), אפשר ללחוץ על הפדל מייד אחרי שמנגנים את האקורד. הצלילים העיליים שמשתחררים יוצרים אפקט של קרשנדו.


אפקטים מיוחדים

בסולם מהיר בעלייה ידרש לעיתים לחיצה ארוכה במיוחד על הפדל להוספת צבע. בדוגמאות הבאות הפדל הארוך לא ישמע "מלוכלך" מידיי אם הטמפו יהיה מהיר מספיק, ויבוצע קרשנדו בסיום העלייה.


בסולמות כרומטיים יש קושי לעומת הדוגמאות הקודמות, במיוחד כשהסולם בירידה. במקרים אלו תידרש החלפה חלקית או תדירה יותר של הפדל.


ניתן להשתמש בפדל בטישטוש מכוון ליצירת אפקט מתערבל.


מגע קל של פדל יכול להיות טפקטיבי ביותר בפסאז'ים מהירים, להשגת נחשולי צבע.



פדל בנגינת נון לגטו

ניתן להשתמש בפדל ההשהייה בנון לגטו על מנת להדגיש מקצב. בדוגמה הבאה, נגיעה של פדל על הפעמה החזקה תוסיף צבע והדגשה. טכניקת הפדל הזו היא אחת הבודדות בה על הפסנתרן ללחוץ על הפדל בו זמנית עם הנגינה, ולא לפני הנגינה או אחריה.


את הדוגמה הבאה נהוג לנגן בטמפו יותר מהיר. במקרה זה עדיף להחזיק את הפדל לשתי הפעמות הראשונות, ולא רק לפעמה הראשונה.


ניתן להשתמש בפדל כדי למנוע מונוטוניות של לגטו, ולהדגשת נון לגטו.


 

פדל במלודיה

ישנן סיבות נוספות להחלפת פדל מלבד התרחשות הרמונית חדשה. הרגיסטר, צורה, כיוון ופיסוק של קו מלודי אם אלמנטים חשובים שיש לקחת בחשבון. הנחייה כללית היא שיש להחליף פדל על כל תו חדש בקו מלודי יורד, גם אם ההרמוניה לא מתחלפת. במידה ולא מחליפים פדל, הצלילים הבאים ישמעו כמו אקורד מפורק, ולא כצלילי מלודיה עמצאיים, ככל שנרד ברגיסטר. בקו מלודי עולה, ניתן ללחוץ על הפדל לפרקי זמן יותר ארוכים, במיוחד כשהרגיסטר גבוה.


ניתן לחבר בפדל ארוך צלילי מלודיה, הזזים באופן דיאטוני בטמפו העולה במתינות, מבלי לגרום ל"ליכלוך". אופן שימוש זה נשמע טוב במיוחד כשההרמוניות זזות פחות במהירות, באופן פשוט ואחיד.החלפת פדל בהתאם להרמוניה ביד שמאל בלבד לא תשמי טוב בדוגמה הבאה.


כשמחליפים את הפדל בהתאם לצלילי המלודיה, ישנם צלילים שנצטרך לשמור עם האצבעות כדי שלא יהיו הספקות שיפריעו במרקם ההרמוני ובליווי. שמירת צלילים באופן הזה נקראת פדל אצבעות. בדוגמאות הבאות צלילים שיש לשמור בעזרת פדל אצבעות מסומנים בקשתות.


הפסקה מכוון של הפדל עשוייה להוות סיוע נפלא להדגשת פיסוק. אפילו בסיום משפט, כשסוף הצליל מוגדר וחד, הפסקה כזו תעזור למוסיקה "לנשום" אחרי לגטו ארוך. הפסקה כזאת יכולה לא להתאפשר במידה ויש ליווי המשכי.


בעת שימוש בפדל יש לשקול גם את עוצמת הדינמיקה, הרגיסטר והמהירות, כמו כן את תהודת הכלי וגודלו, ואת אקוסטיקת החדר או האולם. מעל הכל, על האוזן להיות רגישה באופן יוצא דופן לכל האלמנטים שנמנו כאן קודם לכן. הקטע הבא מופיע כמה פעמים, וניתן לנגנו בכמה אופני שימושי פדל שונים, בהתחשבות באלמנטים שצויינו לעיל.


 

בדוגמה הבאה, לו נוגנה כ Andante , היה ניתן להחליף פדל על כל רבע. אך לפי הוראת הביצוע Adagio , יש להחליף את הפדל לעיתים יותר תכופות.



פדל בפוליפוניה

בעת נגינת יצירות של מלחינים כמו באך, הנדל ועוד מלחינים מתקופת הברוק, שימוש בפדל יקריב מבהירות המרקם. למרות זאת, ישנם מקרים במוסיקה הפוליפונית בהם שימוש בפדל יהיה הכרחי. הרגיסטר בו הקטע כתוב, הטמפו, המרקם ופריסת הצלילים על פני המקלדת הם גורמים חשובים בהחלטת כמות השימוש הפדל. שימוש בפדל בדוגמה הבאה יהיה מיותר.


כשיש מרחקים ארוכים ולא נוחים לנגינה, המצריכים שינוי פוזיציה, פדל יכול להיות כלי שימושי בשימוש זהיר.


צלילים חוזרים יתגלו כקלים יותר לחיבור על ידי פדל על פני על ידי האצבעות בלבד, כמיוחד במוסיקת ברוק בה יש ניסיון לחקות את קולו העמוק של העוגב.


כשסימוני ארטיקולציה שונים מופיעים בשכבות השונות של המוסיקה, יש לנקוט בזהירות רבה שלא לשנותם על ידי שימוש פזיז בפדל. יצירות של מלחינים כמגון מוצרט, הידן, שוברט ובטהובן מלאות בסכנות מהסוג הזה. בהתחשב בטבע השקוף של הדוגמה הבאה, שימוש לא זהיר בפדל יגרום לטשטוש במלודיה ולשינוי סימוני הארטיקולציה שנכתבו על ידי המלחין.


בקטעים בהם יש בו זמנית מרקמים שונים, יש להיזהר משימוש בפדל לחיבור או להוספת צבע לחלק אחד במחיר שינוי הארטיקולציה בחלק השני. ניתן להשתמש בפדל בדוגמה הבאה כדי להקל על יצירת לגטו ביד ימין, אך הדבר יגרום לטשטוש מורגש מידי בליווי הסטקטו של יד שמאל.




 

פדל חלקי

עד כה ראינו דוגמאות למקרים בהם החלפנו בצורה מלאה, כשהאטמים אוטמים לחלוטין את המיתרים או שלא נוגעים במיתרים כלל. אך ניתן להשתמש בפוזיציות ביניים של האטמים, הנעות בין כמעט ולא מורמים מהמיתרים לבין כמעט ולא נוגעים במיתרים. בכל אחת מפוזיציות הביניים האלה ישאר סאונד על ידי הפדל אך ברמה פחותה יותר מאשר אם האטמים היו עוזבים את המיתרים לחלוטין. אנו נתייחס לשלוש דרגות של עזיבת האטמים (את המיתרים): רבע עזיבה, חצי עזיבה ושלושת רבעי עזיבה. שברים אלו מתייחסים אל כמות הסאונד שנשמרת מהמכה הראשונים של הפטישים במיתרים ותלוייה במרחק העזיבה של האטמים מהמיתרים. מרחקים אלו משוערים בלבד, ואינם מתייחסים למרחק אותו עובר הפדל מהרגע שנלחץ (משתנה מפסנתר לפסנתר), אלא רק לכמות שסאונד שמשתהה על ידי הלחיצה על הפדל.

טכניקת רבע עזיבה (של האטמים) תהיה שימושית בפסאז'ים בטמפו בינוני עד מהיר, בעוצמת דינמיקה הנעה מpp  עד mf , כשיש צורך להוסיף תהודה קלה, לנטרל את יובש הסאונד הנגרם כתוצאה מאקוסטיקת החדר, פסנתר קטן וכו'. לחיצה מלאה על הפדל בדוגמה הבאה תגרום לאפקט כבד מידיי. בלתי אפשרי להחליף את הפדל על כל צליל מפאת הטמפו המהיר, והחלפת פדל על כל זוג צלילים יגרום לקשתות לא רצויות. שימוש בטכניקת חצי עזיבה תוסיף מגע של צבע, מבלי לגרום לטשטוש.

 


טכניקת חצי עזיבה תאפשר תהודה רבה יותר מאשר טכניקת רבע עזיבה, אך תוסיף טשטוש בסולמות ובחילופי הרמוניות. בפסאז'ים עם הרמוניה אחידה, טכניקת חצי עזיבה תיתן את הרושם שכל צליל שוחרר למחצית אחרי שהושמע. תהייה תהודה מורגשת יותר, אך מבלי הטשטוש וה"לכלוך" של לחיצה מלאה על הפדל.

ניתן להשתמש בטכניקת חצי עזיבה גם באקורדים בסטקטו, כדי שישמעו פחות יבשים יחד עם זאת שלא יאבדו מאופיים המקורי.


טכניקת חצי עזיבה שימושית במיוחד בקטעים בהם יש בס אלברטי, למניעת יובש. פדל שלם, ולו מעט, יהיה כבד מידיי.


טכניקת חצי עזיבה תאפשר להשיג אפקט של ערפל, כאילו המוסיקה נשמעת מרחוק.


 

טכניקת שלושת רבעי עזיבה תשאיר את תהודת הסאונד, אך באופן יותר שקוף ומטושטש ופחות ברור.



סיכום

בעבודה זו נגעתי אך במעט מהתחומים החשובים המרכיבים נושא כה רחב, מורכב ועדין. על כל "חוק" שנמצא יש אלפי מקרים יוצאי דופן, ולכל מלחין דגול יש סגנון יחודי של כתיבה לפסנתר, דבר ההופך על פיהה כל גישה קודמת של שימוש בפדל. ההכרה של הסוגים השונים והמגוונים של השימוש בפדל יכולה להתרחב רק מהכרה רחבה יותר ויותר של רפרטואר ושל סגנונות ביצוע. השימוש בפדל ישתנה כל הזמן בהתאם לבחירת הטמפו של המבצע, המגע, הדינמיקה, הבאלאנס, המרקם של היצירה ותהודת ואקוסטיקת החדר והפסנתר. שימוש נוקשה ולא משתנה בפדל ביצירה מסויימת הוא לא רצוי, מכיוון שיש להתגמש ולהתאים את אופן הנגינה בעת הביצוע לאלמנטים השונים והמשתנים. על הפסנתרן להקשיב ולהגיב מיידית בכל רגע נתון. אמנות השימוש בפדל ההשהייה תמיר תהיה אתגר למבצע, והשליטה בה הכרחית להישגים פסנתרניים.


 

­­ביבליוגרפיה


Banowetz, J. (1985). The Pianist's Guide to Pedaling, Bloomington: Indiana University Press, 5.

Williams, J. (2002). The Piano: An Inspirational Guide to the Piano and Its Place in History, New York: Billboard Books

מקור המידע האינטרנטי http://www.dolmetsch.com/index.htm בערך Dictionary of Musical Symbols

Gebhard, H.(1963). The Art of Pedaling, Franco Colombo, inc.

Eigeldinger, J-J. (1986). Chopin - Pianist and Teacher, Cambridge University.

Kentner L. (1976). Yehudi Menuhin Music Guides – Piano, Great Britain: Hazel Watson & Viney Ltd.

Agay D. (1981). A Comprehensive Guide and Reference Book for the Instructor, Yorktown Music Press.